גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ;    עֵדֶר גָּזְלוּ, וַיִּרְעוּ.

חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ;    יַחְבְּלוּ, שׁוֹר אַלְמָנָה.

יַטּוּ אֶבְיֹנִים מִדָּרֶךְ;    יַחַד חֻבְּאוּ, עֲנִיֵּי-אָרֶץ.

איוב, כ"ד, ב'-ד'.

הריסות באלעראקיב – ינואר 2011

האלוף גלנט, המיועד לרמטכ"ל, מתגורר לו בבית מידות במושב עמיקם. הבית צורת מצודה לו, עם ארבעה צריחים בארבע פינותיו. סביב הבית גינה נאה ורחבת ידיים. כנראה שהאלוף אף מארח רבים – הוא בנה ללא אישור רחבת חנייה בת מאה וחמישים מטרים, והקיפה בגדר. האלוף קיבל, לפנים משורת הדין, שלושים וחמישה דונמים, ופלש לעוד עשרים ושמונה. סלל דרך גישה נוספת למצודתו. האם פונה בכוח? הנורו עליו קליעי גומי? הנעצר על ידי המשטרה? לא ולא. עובדת מדינה נשלחה להרגיע את התושבים. בינתיים עזב את עשרים ושמונת הדונמים אבל עדיין מחזיק בשלושים וחמישה. מן הסתם הוא זקוק להרבה מרחב. (מעריב והארץ מה-20/01/11).

השבוע תקפה המשטרה שוב באלעראקיב, בפעם התשיעית והעשירית. טענת המדינה כי מדובר בפולשים. בעצם, מדובר בבעלי הקרקע, שגורשו מאדמתם, זמן רב לאחר קרבות 1948, נאמר להם שרק לששה חודשים, ומאז הם רוצים לשוב. עברו מאז הרבה פעמים ששה חודשים. מדובר במאות בני שבט אלטורי, המעוניינים לגור על אדמתם כחקלאים. הם אינם דורשים דברים נוספים מהמדינה, רק שיניחו להם. אולם בימים ראשון ושני הותקפו תושבי הכפר ופעילי זכויות אדם באלות וכדורי גומי. תושבים ופעילים נעצרו וחלקם בילה את הלילה בבית המעצר. קבלן השיקום הנופי היא הקרן הקיימת המבקשת לשתול יער על אדמת אלעראקיב ולמחות כל זכר לבני אלטורי והמצאותם על אדמתם. (פורום דו-קיום בנגב,נא להכיר, מק"י, תראבוט).

איש לא כינה את גלנט פולש, או ערער על עצם המצאותו במקום. העוול הגזעני שנעשה לבני אלעראקיב זועק לשמים. אבל גלנט איש צבא יהודי, ותושבי אלעראקיב – הילידים הבדואים.

תושב אלעראקיב, שביתו נהרס, ליד שרידי בית סבו, שנהרס גם כן, אלעראקיב, יולי 2010.

מודעות פרסומת